שאלות ותשובות בנושא גלאוקומה וקטרקט

גלאוקומה היא מחלה הפוגעת בתאים המרכיבים את סיבי עצב הראייה. היא גורמת לפגמים בשדה הראייה ההיקפי, כך שחדות הראייה המרכזית יכולה להישאר טובה מאד עד לשלבים מאוחרים של המחלה. המחלה מאופיינת בהתקדמות איטית, לרוב לאורך עשרות שנים.

לחץ תוך עיני הוא גורם הסיכון העיקרי להתפתחות המחלה, וגורם הסיכון היחיד שבשלב זה אנו יודעים לטפל בו. עם זאת, מרבית המטופלים עם לחץ תוך עיני מוגבר לא יסבלו מגלאוקומה במהלך חייהם, בעוד שישנם אנשים עם לחצים תוך עיניים בתחום הנורמה שכן יסבלו מהמחלה.

ישנם סוגים רבים של גלאוקומה, ולכל סוג מאפיינים שונים. במרבית סוגי הגלאוקומה ישנו חוסר איזון בין ייצור הנוזל התוך עיני וניקוזו. למרות שהטיפול בהורדת הלחץ התוך עיני משותף לכל סוגי הגלאוקומה, נדרשות לעיתים קרובות התאמות בבירור ובטיפול לפי סוג הגלאוקומה הספציפי. סוג הגלאוקומה הנפוץ ביותר בארץ ובעולם המערבי הוא גלאוקומה פתוחת-זווית ראשונית.

לא משנה באיזה סוג גלאוקומה מדובר, הטיפול במחלה הוא על ידי הורדת הלחץ התוך עיני. יש שלוש דרכים לבצע את זה: לייזר, טיפות וניתוחים. כיום יש מגוון רחב של אפשרויות טיפוליות. ניתן ורצוי לתפור תכנית טיפול ספציפית לכל חולה וחולה על פי מצבו/ה וצרכיו/ה.

למרות שגלאוקומה עלולה לגרום בסופו של דבר לעיוורון, רובם הגדול של חולי הגלאוקומה לא יתעוורו מהמחלה. הגורמים החשובים ביותר במניעת עיוורון הם גילוי מוקדם ומעקב מסודר.

מגיל 40, או קודם אם יש מישהו במשפחה עם המחלה.

בעשור האחרון חלה התקדמות טכנולוגית משמעותית (OPTICAL COHERENCE TOMOGRAPHY – OCT) שמאפשרת לנו לזהות חולי גלאוקומה בשלבים מוקדמים, לפעמים אפילו שנים לפני שמופיע נזק בשדה הראייה. ישנם מחקרים שבוחנים טכנולוגיות אחרות עם פוטנציאל זיהוי מוקדם אפילו יותר.

בשנים האחרונות חלו מספר שינויים: השינוי הראשון הוא כניסת הלייזר כקו ראשון מקובל (אפילו לפני טיפות) לטיפול בגלאוקומה. השני הוא כניסת מספר סוגים של טיפות חדשות לשימוש (הן עושות את דרכן לאט ובבטחה לארץ). השלישי הוא ניתוחי הגלאוקומה הזעיר פולשניים שמאפשרים להוריד את הלחץ התוך עיני באופן בטוח, פעמים רבות בשילוב עם ניתוח קטרקט. למרות שהניתוחים הזעיר פולשניים לעיתים קרובות מספקים הורדה מוגבלת של הלחץ התוך עיני, הבטיחות הגבוהה שלהם וההתאוששות המהירה אחריהם הופכים אותם לכלי חשוב בארגז הטיפולי במחלה.

קטרקט הוא מצב בו העדשה התוך עינית הטבעית מאבדת משקיפותה, שגורם לירידה בראייה ולסנוור. הירידה בראייה כתוצאה מקטרקט היא הדרגתית ואיטית. הסוג הנפוץ ביותר של קטרקט הוא קטרקט תלוי גיל, ומופיע אצל רוב האנשים בדרגות חומרה משתנות מהעשור השביעי לחיים ואילך. הטיפול בקטרקט הוא ניתוחי. בניתוח מוציאים את העדשה העכורה, ומשתילים עדשה סינתטית שקופה.

יש קשר חשוב ומורכב בין שני המצבים. הראשון הוא ששניהם מופיעים בעיקר (אם כי לא רק) בגיל השלישי והם מופיעים פעמים רבות ביחד. השני הוא שלפעמים העדשה התוך עינית יכולה לחסום בעצמה את הניקוז הפנימי בעין, מה שמעלה את הלחץ. במקרים כאלה לניתוח קטרקט לבדו יכול להיות תפקיד בשליטה בלחץ התוך עיני. השלישי הוא שניתוח קטרקט בחולי גלאוקומה עלול להיות מורכב יותר מניתוח קטרקט שגרתי ודרושה התארגנות ספציפית לקראתו. מאידך, ניתוח קטרקט עשוי להוות הזדמנות לשיפור השליטה בלחץ התוך עיני על ידי הוספת ניתוח זעיר פולשני להורדת הלחץ, וכדאי לשקול את האופציה הזו לפני הניתוח.